שלום. שמי ליאורה גולדשטיין, ואני מטפלת בגישה דינמית- אנליטית ומשלבת בעבודתי טיפול באמנות . האמנות בעיני היא ניסוח: ניסוח של בעיה, של קונפליקט פנימי, של כאב, של חיפוש. היא גם ניסוח של רגעי שמחה, סיפוק , חסד ואהבה. אולם בחדר הטיפול אין די ביצירה, והדימוי האמנותי מזמין להתנסחות במילים. באמצעות בחירת החומרים ותהליך היצירה אני מובילה את המטופלים שלי להתבוננות פנימה, אל תכנים מודעים ולא- מודעים, אל מרחב שהוא מוכר וגם חדש. וכאן נכנסות המילים אל העבודה באמנות, מילים מספרות, מילים נזכרות, מילים שואלות, מילים מפרשות. צבע פוגש מילה
דימוי פוגש רגש,
מרקם פוגש זכרון.
למשל:
חומר וצבעי גואש
מטופל פיסל הר געש , ובעקבות יצירתו סיפר על ילדותו הקשה הגועשת והבלתי- צפויה.
צבעי פנדה על נייר
ציור א'
סירה בים של קרח משדרת אותות מצוקה
עזר למטופל להביע ולנסח את תחושת התקיעות והנזקקות שחש.
צבעי פנדה על נייר
ציור ב'
לאחר שנה
כשמצבו השתפר, צייר תמונה ובה ספינה שהתחילה לנוע אבל העוגן עדיין תקוע ומחזיק אותה. היה ברור לשנינו שהקרח נמס, ומשהו שהיה חסום ותקוע מתחיל להיפתח.
גואש על נייר
הטראומה,
רגשי אשמה. ציור של חלום .. אלף עיניים
מסתכלות
מאשימות
רודפות.
פלסטלינה על קרטון ביצוע
ציור א'
מטופל צייר שמש אדומה במרכז הדף. שיחה על עבודתו, על הצבעים, על מיקום השמש, אפשרה למטופל לתאר את חווית הגוף הפצוע: את המיקום המרכזי שחוויה זו תופסת בחייו, את האופן שבו הטראומה שעבר צובעת את כל הוויתו, את התחושה שהוא שותת דם.
פלסטלינה על קרטון ביצוע
ציור ב'
"כשמקבלים "קיק"(בעיטה) צונחים לכאן." הטראומה משפיעה ומשנה את כל מה שידע על עצמו עד היום. החוויה "החדשה"היא של מקום מוזר מכאיב חשוף ופגיע.
פלסטלינה על קרטון ביצוע
ציור ג'
בדרך לצפון.....
ההפך ממה שאני היום.
(געגועים למי שהיה לפני הפציעה)
חומר
פסל א'
אין ידיים,
אין כוחות,
קושי לעשות ולבצע דברים.
חומר
פסל ב'
(אותו מטופל לאחר שנתיים)
"יותר מבושל, יותר מתמודד עם החיים, עבר יותר דברים"
גבס בטבילה וצבע זהב
מטופל שחזר בשאלה
סגר את העבר מאחוריו.
טיפול בעיני הוא מסע, מסע אל תוך הנפש. אנשים מתחילים את המסע כיון שקשה להם, כיון שהם סובלים, כיון שרוצים לשנות משהו בחייהם, כיון שבאיזה שהוא מקום בתוכם הם יודעים שאפשר גם אחרת: אפשר להרגיש טוב יותר, רגוע יותר, מסופק ושלם יותר.
